ילדה בת שלוש הולכת לישון כל לילה בבית ילדים בקיבוץ. היא רוצה את אמא שלה לידה, אבל זה לא אפשרי. המטפלת שאחראית עליה לא ממש זמינה אליה, כי צריכה להתמודד עם עוד 20 ילדים קטנים כמוה שמפוזרים בין כמה חדרים. איזה רגשות היא חווה? בדידות, פחד, געגועים לאמא. מחשבות – אני לבד, אמא רחוקה ולא יכולה לעזור לי, המטפלת עסוקה מידי. תחושות גוף – הלב דופק מהר, הבטן כואבת. החוויה הזו שחוזרת כל לילה מחדש ומעוררת רגשות עצמתיים מתחילה לייצר אמונת פנימית שאומרת –אין מי שישמור עלי, אני צריכה להסתדר לבד, אני יכולה לסמוך רק על עצמי. ככה נוצרת סכימה רגשית.
סכימה רגשית נוצרת מחוויה שהתרחשה שוב ושוב בחמש-שבע שנים הראשונות בתוך קשרים עם הדמויות המשמעותיות בחיינו ועוררה רגשות עזים. היא כוללת בתוכה זכרונות, רגשות, מחשבות, ותחושות גוף, ומתוך כל אלה נוצרת גם הנחת יסוד, שזו אמונה או הנחה פנימית עמוקה ולא תמיד מודעת, שמארגנת את כל החוויה העצמתית הזו, ואומרת לנו משהו על עצמינו ועל העולם. כל החוויה הזו יחד עם ההנחה שנוצרה הופכות להיות תבנית שמטובעת בנו. כמו תכנית מתאר, כמו ציור של חוויה פנימית – לא בצורה מילולית אלא בצורת חוויה שלמה.
הסכימות האלה עם השנים מעצבות באופן לא מודע את מי שאנחנו, את מה שאנחנו מאמינים בו, את מה אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לצפות מאנשים. בילדות, הסכמות האלו היו מתאימות ואפילו מועילות: כשהילדה חשבה שאין טעם לסמוך על אחרים שיעזרו לה באופן טבעי, היא הפסיקה לפנות לאחרים בבקשה לעזרה. ככה היא שמרה על עצמה מפני אכזבות ופגיעות נוספות. מאז גדלנו, מצב החיים שלנו השתנה. אנחנו כבר לא הילדים שפעם היו צריכים את התגובות האלו. אבל הסכמות האלו עמוק בתוכינו, גורמות לנו לחוות דרכן את העולם מבלי שנבין את זה. כשאותה ילדה תגדל להיות אדם מבוגר, יהיה לה קשה לסמוך על האנשים הקרובים אליה. היא לא תאמין שאנשים יהיו שם בשבילה. מעבר לזה, בגלל שעם השנים הסכימה הפכה להיות כל כך מושרשת, היא גם מכוונת אותנו להתחבר לאנשים שמתאימים לה. אותה אשה עלולה לפתח קשרים בדיוק עם אנשים אשר יוכיחו לה בהתנהגותם שוב ושוב שהנחת היסוד שלה באמת נכונה.
בטיפול אנחנו מזהים לאט לאט את החוויות שמוטבעות בנו, את האמונות העמוקות שפיתחנו על העולם. וביחד, דרך ההתבוננות, התובנות, המודעות החדשה שמתפתחת, אנחנו יכולים להפרד מהאמונה שחלחלה בנו ושמפעילה אותנו, ולפעול מתוך מה שנכון לנו.