מכירים את התחושה? של משהו עמום כזה, חוסר נוחות, משהו שם "לא יושב טוב"? חלק מהזמן, אולי אפילו רובו, אנחנו מצליחים להשתיק אותה, את המועקה. אומרים לעצמינו שזה אולי מתח, שזה יעבור. יש תקופות שאין זמן וכוחות להתעסק בה. לפעמים הטירוף של החיים משתיק אותה בשבילינו.
ואז מגיע רגע של שקט.
זה יכול להיות באוטו ברגע של רמזור אדום, זה יכול להיות בשקט שמשתרר בערב כשהילדים כבר ישנים, זה יכול להיות בשניה שפוקחים עיניים, והמחשבות עוד לא התארגנו, אבל היא כבר הספיקה להתגנב.
"במורד הגרון מתחלקת מועקה..."
ואז אנחנו מנסים מהר להשתיק אותה חזרה. לעשות משהו שיעשה לנו טוב על הלב. שותים בירה, יוצאים לשופינג, מתכננים את החופשה הבאה...
למה אנחנו חשים אותה?
כי יש שם משהו בפנים שדורש התייחסות. לפעמים יש לנו תחושה כללית לְמה המשהו הזה קשור, אבל לא תמיד. זה יכול להיות משהו בעולם הפנימי שלנו שלא לגמרי ברור לנו, או שקצת ברור לנו אבל מפחיד לגעת בו. קצת כמו פאזל שיש בו חלקים חסרים, אולי החלקים שלו מעורבבים ויוצרים קצת תחושה של כאוס פנימי.
אז מה בדיוק עושים בטיפול?
מדברים. לא צריך "להכין נושא", לא צריך לחפש על מה לדבר. אני פה כדי לכוון את הטיפול גם אם נראה לרגעים שאין לך על מה לדבר.
איזה סוג טיפול זה?
לסוג הטיפול קוראים 'טיפול דינמי', והוא למעשה הטיפול הפסיכולוגי הרגיל שאנחנו מכירים (כמו בסדרה "בטיפול" עם אסי דיין). זהו טיפול שמתבסס על ההנחה שעמוק בתוכינו יש רגשות
איך כל זה קשור לטיפול?
בטיפול אנחנו מתחילים לבדוק יחד את המועקה הזו, את מה שמרכיב אותה, את מה שיצר אותה. מרכיבים את הפאזל ביחד, מוצאים חלקים שקצת התפזרו. אני יודעת שזה מעלה חששות, המחשבה על לגעת במועקה הזו. אבל כשמבינים את המועקה, והיא כבר לא משהו עמום בבטן, יש הקלה. ובתהליך הזה אנחנו גם מגלים מה נכון לנו, מה ממלא אותנו, וכשזה מתבהר נהיה שקט אמיתי בפנים. הגוונים של הפאזל הופכים מדהויים לחיים ובהירים, והחלקים מתחילים לשבת במקומם המדויק.
וכל חלק של פאזל – גם אם הוא טיפ טיפה קרוע או העלה קצת אבק כי חיכה הרבה זמן - כשהוא יתיישב במקומו זאת תהיה תחושה ממש טובה.
זכרונות, רצונות ותחושות שמשפיעים על היום-יום שלנו. המטרה בטיפול היא להתבונן, להבין ולתת התייחסות לכל אלו.
במהלך הטיפול האדם לומד אילו דפוסים מפעילים אותו, את ההתנהגות שלו, מהיכן מגיעים המחשבות והרגשות שלו, ואיך כל אלו משפיעים גם על מערכות היחסים שלו. בצורה הזו מתפתחת מודעות גבוהה יותר, שמאפשרת לנו לראות את הדברים בצורה בהירה.
ועדיין יש רגעים שמטופל מרגיש שאין לו בדיוק את המילים שמתארות מה עובר עליו, או לחילופין, שכל-כך הרבה דברים רצים לו בראש, שהוא לא יודע מאיפה להתחיל. במצבים האלו אפשר לשלב מיינדפולנס בטיפול. כשעוצמים עיניים יש חוויה מלאה שנגלית לנו פתאום, ולא דורשת מאמץ. משהו קורה מעצמו. אפשר לקרוא יותר בבלוג שלי על מיינדפולנס בטיפול, אולם חשוב לדעת שאין הכרח לשלב מיינדפולנס, ויש מטופלים שנכון עבורם טיפול "רגיל" של שיחות.
ומה את עושה? מהנהנת ומקשיבה?
גם. אבל ממש לא רק מקשיבה. אני מטפלת אקטיבית שלוקחת חלק פעיל בטיפול. וכמובן שתמיד תמיד המטופל הוא המרכז והלב של הטיפול.
באיזו תדירות נפגשים?
אחת לשבוע למשך 50 דקות.
כמה זמן נמשך טיפול?
תלוי מאוד במטופל ובבעיה שאיתה הוא מגיע. טיפול יכול להמשך מספר חודשים, ויש מטופלים שנשארים שנה ויותר.
ואיך אני אדע שהטיפול מצליח? צריך לחכות בשביל זה כמה חודשים?
טיפול הוא תהליך, אבל גם בשלב ההתחלתי שלו, אחרי מספר שבועות, אמורה להיות למטופל תחושה שמשהו נכון קורה. אמורים להיות רגעים של הקלה, כמו ערפל שמתחיל להתפוגג.
ואם יש לי עוד שאלות?